קורות חיי הרבנית אסתר גץ

הרבנית אסתר נאלצה להתרומם והחליטה לבחור בחיים ולשאת את ראשה קדימה אל עבר עשרת ילדיה הנותרים ולעבר בעלה הרב מאיר יהודה גץ , היה עליה לחזקם ולעודדם ובכך גם היא התעודדה, יחד עם קשיי המעבר מהגליל אל העיר הגדולה, בתחילה המשפחה עברה לשני צריפים צמודים בשכונת צפון תלפיות בסמוך למחנה אלנבי ולאחר מכן לדירת שיכונים בשכונת שמואל הנביא, לא הרחק ממקום נפילת הבן אבנר. הרב והרבנית גילו מציאות חיים חדשה עם מינויו של הרב גץ לרב הממונה על הכותל המערבי, והבינו כי כבר לא ישובו אל הגליל אלא ירושלים היא מקום משכנם ומושבם לעד, ולכן עברו. ברגע שיכלו אל העיר העתיקה למקום משכנם העיקרי אל דירה עתיקה. ששמשה כתלמוד תורה למגורשי ספרד מימי המאה ה19 . הרבנית כתמיד מילאה את אורח חייה באור ובפשטות, יחד עם הדר ונעם , והמשיכה  בהכנסת אורחים נדיבת לב, החל מחיילי גדוד 'מוריה' האמון על העיר העתיקה וכלה במבקרים בכותל המערבי, סדרנים ואורחים 'מעניינים' המבקרים בעיר העתיקה. בשנות ה70 העיר העתיקה עדיין עמדה בחורבותיה, הדרך הייתה מלאה בעפר ושברי מרצפות מהמלחמות המרובות על כיבושה ושחרורה, למרות הקשיים הסניטריים שהיו ברובע. היהודי קיבלה זאת הרבנית באהבה ובמסירות גם השכנים הערבים לא טמנו את ידם בצלחת, הם פעלו בהצקות והטרדות של הילדים הקטנים שהסתובבו ברובע כבביתם. 
משפחת גץ הייתה המשפחה הראשונה. עם ילדים קטנים בעיר העתיקה , ללא שכנים וללא סיוע או רכב, הרבנית עמדה לימין הרב והחלה משקמת את הבית והופכת אותו לארמון קטן. 'חדר חנוכה' , צחק הרב, בראותו את הרבנית מסדרת ומטפחת בכריות וספות חדר מיוחד לקבלת אורחים בביתה הקט, כמו נרות חנוכה כך חדר זה לראותם בלבד.. או 'חדר של שבת' אשר שם היו מתענגים בהידור מצוות השבת. 
השכול החליט להכות פעמיים והרבנית גץ נאלצה לחוות שבר אדיר וכאב עמוק עם נפילת בנה יאיר גד גץ בתאונת פיגוע עם נהג משאית ערבי בצפון ביר זית הסמוכה לרמאללה, צעקה הרבנית ואמרה 'אפילו ברזל היה נשבר אם היה עובר מה שאני עוברת', שוב עזבה הרבנית את ביתה ועברה יחד עם הרב לבית בנה לסעוד את היתומים בישוב נווה צוף שבשומרון , שם שהתה במשך חודשים למען הרגעת האלמנה יפה גץ ,בחיבוק הילדים ודאגה לשלום המשפחה. 
לדף ההנצחה לרבנית אסתר גץ ז"ל